<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער שלישי</h1>
<h2>דף עד.</h2>
עוד שם גרסינן בפרק כיצד צולין אמר רבא האי מולייאתא כו'. אמר הכותב צריך להיות זכרן, שאפילו לפי דבריו (אלא) שאמר שהמלח בכדי הכשר לקדרה אינו מוציא אלא הדם (שקרוב) [שקרוש] על פני הבשר, ובמקום אחר נתן בו שיעור קליפה, מפני מה אסר מולייאתא, דמ"מ אין חוששין לדם שלפנים בכדי קליפה, חדא שהוא סבור דדם שבשלו מותר, וכיוצא בו דם שבמולייאתא מבושל הוא, ועוד דלפי דבריו הבשר שנמלח בכדי שיעור הכשר ולא הגיע לכלל מליח שאינו נאכל מחמת מלחו, היאך מותר בקדרה, והלא פולט בקדרה דם שלפנים בכדי קליפה, וכשהגיע אצל חשש זה הוצרך הוא למעלה לומר שזה מדין חליטה, שעד שלא יגיע הבשר לפלוט ביתר מכדי קליפה נחלט, ושוב אין הדם יוצא ולפיכך מותר, ועכשו שכח מה שאמר, דא"כ במולייאתא נמי עד שלא יגיע לפלוט ביתר מכדי קליפה נחלט כבר. ועוד לפי טענתו מאי שנא מולייאתא מאי שנא עוף בעלמא שאינו מלא, או יהא כאן וכאן מותר מדין חליטה, או כאן וכאן אסור כל שלא הגיע לכלל אינו נאכל מחמת מלחו. ודברי הרמב"ם ז"ל ששבח כאן ואמר שהטיב לראות, לא ראה טעמו וחלילה לו לומר כטעמו, וטעם אחר יש לו ולא ידענוהו, שהוא ז"ל כך כתב עופות שהניחן שלמים ומלא חללן בבשר ובצים ובשלן אסורות שהדם יוצא לתוכן, ואע"ג דמלחן יפה ואפילו היה הבשר שבתוכן מבושל או שלוק או צלוי. ע"כ לשון הרב ז"ל. הנה שאפילו בבשר צלוי אסר ואין כאן משום דם, ואילו זה התיר כשמלחן כבשר מליח כל שהגיע לכלל אינו נאכל מחמת מלחו, וא"כ נתפרדה חבילתו. ושטתו שקרא נכונה אין קצה לחסרונה, חדא דמשוי כלהו ישראל טועין, שאמר שאם חתך בשר שנמלח שאסור ליתנו בקדרה עד שיחזור וימלח מקום חתך, וזה לא נודע ולא נשמע מעולם. ועוד עוף שטופלין בבצק היאך מותר למאן דאמר לא אמרינן כבולעו כך פולטו והלא זה לא נחלט. וכן לכולי עלמא עופות מבשלין אותן במחבת שאין המרק מכסה אותן, וכל שאינן נכסין היאך נחלטין. ועוד שהגאונים ז"ל כבר הסכימו שאין אנו בקיאין בחליטה, ולדבריו תמיד אנו חולטין, וכל מה שמבשלים בקדרה אינו אלא מדין חליטה. גם מ"ש שאין הבשר יוצא מידי כל דמו בשעור מליחה לקדרה, הנה כל נביא וכל חוזה הסכימו בדבר זה שכל היוצא לאחר שיעור זה אינו אלא חמר בשר. הרב בעל ההלכות והרב אלברצלוני והראב"ד והרמב"ן ז"ל וכן כל הגאונים ז"ל. ואחרי כל אלה קורא לשטתו המשובשת שטה נכונה, באמת אין זה נכון.
